עוד שני רוכבים מצאו את עצמם מככבים בסטטיסטיקה העגומה הזו.
כן, הם צודקים, מגיע להם לרכב והנהגים צריכים להיזהר ולהשגיח ולא לנהוג כשהם עייפים או שתויים.
צודקים, אבל מתים.
אבל צודקים זה לא צדיקים.
מידי שבת בבוקר אני נוהג לנסוע למנחת החביב עלי, בדרך לשם אני עובר שני כבישים בין עירוניים שאחד מהם הוא אגב הכביש שבו נהרגו הרוכבים האחרונים.
כן, הם מוגנים, הם רוכבים עם קסדות על ראשיהם, חלקם אף מצוידים באפוד זוהר, קל מאוד לראות אותם, במיוחד לאלה שישנו בלילה ורמת האלכוהול בדם שלהם עומדת על 0 אחוז.
אבל גם בתנאים האופטימליים הללו, אני רואה בקלות איך הם יכולים למצוא את עצמם מצטרפים לחבריהם המתים:
דבוקה, במושג הזה גם נקטו בכתבה, דבוקה היא קבוצה של רוכבים שנעים כגוש אחד
זוכרים את הסדרה “דובי דוברמן”? כבר אז, באזור שנות ה80 שיננו לנו את המשפט “רק בטור עורפי תצעד” ולא לשווא
טור צר וארוך יתפוס מן הסתם פחות מקום בשולי הכביש ולכן יקטין משמעותית את הסיכוי שרכב חולף יפגע ברוכבים
אבל זה לא הכל, הלוואי וזה היה הכל
נראה שתמרורים, רמזורים ושאר חוקי התנועה הם לא יותר מאשר המלצה לרוב הרוכבים
רוכבים רבים מרשים לעצמם לחצות צמתים רק כי נדמה להם שאין רכב באופק, או שלבטח נהגו ישים לב, הרי רמת האלכוהול בדם שלו וכמות שעות השינה שצבר יספיקו לו להבחין ברוכב הפזיז.
יש גם לא מעט רוכבים שלא מוכנים להשלים עם העובדה שכבישים ללא שוליים, או עם שוליים צרים מידי, פשוט לא נועדו להם, הם בטוחים שהנוכחות המרשימה שלהם תעמוד לטובתם בעת סכנה.
כן, אני יודע, יש צדיקים
ואלה לא ימותו אלה יעוטו עלי בקלשונים בעקבות דברי השטנה שלי
אולי אתם צדיקים
ואולי אתם צודקים
אבל אני אחזיר אתכם לעוד משפט מתקופת שנות הש80 העליזות – בכביש אל תהיה צודק, תהיה חכם.